טור הזהב זוהי שיטת גדילה מתמטית המקבילה לחתך הזהב. כאמור, השיטה קרויה גם טור פיבונאצ'י, על שם ממציאה, ליאונרדו פיבונאצ'י, שנולד בשנות השמונים של המאה ה-12 והתפרסם בעקבות חיבורו "העיסוק בגיאומטריה", שראה אור ב-1223. בחיבורו זה הציג שיטות חדשות לחישוב האלכסון ושטח המחומש וכן דרכים לחישוב צלעות המחומש והמעושר לפי קוטרי המעגלים החוסמים אותם, כל זאת במהודק עם חיתוך הזהב. על אופן הפעולה של שיטה זו, שפיתוחה הסתמך על מחקרים קודמים של היוונים, ההודים והערבים, ואשר השלכותיה התיאורטיות והמעשיות היו רבות ומגוונות, כותב דמוסתנס דאוואטס: "גדילה מושגת באמצעות הסדרה המתמטית 11235, כלומר 1+1= 2. לאחר מכן, סכום האיבר השני והאיבר השלישי בסדרה (1+2) נותן לנו 3. ושוב, סכום האיבר השלישי והאיבר הרביעי (2 + 3) מסתכמים ב-5, והסדרה נמשכת כך הלאה עד אינסוף. באמצעות שיטה זו ניתן לייחס היגיון להשתלשלות ההתהוות [ ...] זוהי החדרה קבועה של פרמטר בלתי נראה לתוך השתלשלותם הלוגית של הדברים. במקרה של טור פיבונאצ'י, ההתפתחות ההדרגתית היא דרך לייחס היגיון לאפשרויותיו של המין האנושי".
טור פיבונאצ'י הוא הבסיס ליצירתו של ברמן- קדים "צלב כפול", 1997. בעבודה "שער א", 2001-1995 מופיעה ספירלת הזהב, המבוססת על מלבן הזהב, המוכרת בטבע כצורת השבלול. עבודה זו היא אולי אחד השיאים בתהליך הסימביוטי שקדים עבד עליו, שכן האמן יצר בה מילון-על של צורות המורכבות הן מיסודות המזרח הקדום והן מיסודות פרי דמיונו. טור הזהב הוא גם הבסיס ל"מבנה מרחף 2", 2003-1997, יצירה המייצגת אולי יותר משאר עבודותיו של האמן את טווח האפשרויות שפתח בפניו המחשב, והמוכיחה כי בלעדיו לא היה יכול להגיע לתוצאות שאליהן הגיע. הסדרה כולה מעידה על כך שהחשיבה של ברמן-קדים התמקדה כל הזמן במונחי חלל ואדריכלות, ועל כך שהמעבר מהדו־ממד לתלת־ממד אפשרי בכל רגע.
The golden scale is a method of mathematical growth analogous to the golden section. The method is also called the "Fibonacci series", after its inventor, Leonardo Fibonacci, who was born in the 80s of the 12th century and became famous following the publication in 1223 of his book "The Practice of Geometry". In this book he presented new methods of calculating the diagonal and the area of the pentagon, and also ways of calculating the sides of the pentagon and the decagon by the radii of the circles that block them, all in close relation with the golden section.
The mode of operation of this method, the development of which was based on prior researches by the Greeks, the Hindus and the Arabs, and the practical and theoretical ramifications of which have been so numerous and various, is described by Démosthenes Dawatas: "the progression is achieved by the mathematical sequence 11235, that is, 1+1=2. Then the second number and the third (1+2) give us 3. Then the second number and the third again (2+3) give us 5 and the progression carries out to infinity. This system is a way of assigning a reason to the unfolding of becoming [...) it is the permanent insertion, within the logical unfolding of things, of an invisible parameter. With Fibonacci, the progressive development is a manner of assigning a reason to the possibilities of mankind".
The Fibonacci series is the basis of Berman-Kadim's work "Double Cross", 1997. In the work "Arch Aleph", 1995-2001 there appears a golden spiral, which is based on the golden rectangle, and is known in nature as the form of the snail shell. This picture is perhaps one of the peaks in the symbiotic process that Kadim is working on, for in it the artist has created a meta-lexicon of forms that are composed both of elements from the ancient East and from elements that stem from the artist's creative imagination.
The golden scale is also the basis for Hovering Structure 2, 1997-2003 a work which, perhaps more than all of the artist's other works, represents the range of possibilities opened up to him by the computer, and proves that without it he could not have arrived at the results he has arrived at. The entire series attests that Berman-Kadim always thought in terms of space and architecture, and that the transition from two dimensions to three dimensions is possible at any moment.
