יצירות אלה מייצגות את המעבר ההדרגתי של ברמן-קדים מצורות אורגניות או ביו-מורפיות לצורות גיאומטריות המתמודדות עם טכניקות "קצוות קצה". בשנות ה-60 ה"עימות" הזה היווה גישה חדשה שטרם נחקרה באמנות הישראלית. בהדרגה, מתוך בחירה אישית של האמן, הנטייה הגיאומטרית הפכה לדומיננטית ביצירתו, תוך הבנה גוברת כי צורות גיאומטריות ואחר כך, דוגמאות גיאומטריות, הן תחום מחקר והבעה מרתק ויחסית לא מנוצל. ברמן-קדים התמסר לכך, למרות שהפופולריות של המגמה הגיאומטרית ושל האמנות האפולונית בכלל ירדו באופן משמעותי בזירת האמנות המקומית והעולמית.

These works represent the gradual transformation of Berman-Kadim from organic or bio-morphic forms to geometric shapes and dealing with “hard-edge” techniques. In the 60's this "confrontation" was rather new and an unexplored approach in Israeli art. Gradually, out of the artist's personal choice, the geometric tendency became dominant in his work, accompanied by his growing realization that geometric forms and later, geometric patterns, were supremely fascinating a relatively untapped area of research and expression. He devoted himself to it, despite the declining popularity of geometric and Apollonian art in general in the local and global art fields.