המחומש עניין את ברמן-קדים במיוחד. ראשית משום שכלולות בו תכונות של חיתוך הזהב, ושנית משום שהמחומש אינו יוצר מארג המכסה שטח רציף, כך שניתן לעקוב אחרי תהליך הגדילה שלו. את ראשית התהליך של הסדרה "פרקטלים אסלאמיים" מתאר ברמן-קדים כך: "העבודה מורכבת משלושה מארגים שונים, כל אחד בקנה מידה אחר, המחולקים בין חמש שכבות, כל אחד מהם מבוסס על מחומש בודד כגרעין. המצב הראשון הוא אשכול של שישה מחומשים, אחד ממוקם במרכז וחמישה, הפוכים, מוצמדים אליו. האשכול עצמו מייצר מחומש מורכב וגדול יותר, אולם הרווחים שבין חמשת המחומשים החיצוניים יוצרים קו־מיתאר שבור וזוויתי, שבהמשך יוצר מרחב נגטיבי שהוא לא פחות חשוב מהמחומשים עצמם... וכך הלאה, עד שנגמר המקום. "
השיטה האסלאמית מאמתת כאן את התיאוריה הפרקטלית שנוסחה בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 על ידי בנואה מנדלברוט, ואשר הצליחה ליצור דגמים דיגיטליים של תופעות שנחשבו כאוטיות עד אז. אחת התוצאות המעניינות של התיאוריה הזו היא ביטול הניגוד בין הסדר הגיאומטרי לבין הסדר האורגני. ב"פרקטל מחומשים, הדגמה" (2004-1998) - צורת המחומש מתהפכת בשלב מסוים של הגדילה. מחומשי המארג נשארים אחידים בגודלם, בעוד החללים ביניהם הולכים וגדלים, כשהם יוצרים הדגמה של תורת הפרקטלים. תהליך זהה מתרחש גם ב- "מארג מחומשים 6", (1997).
ביצירה המונומנטלית "טרנספורמציה אנכי 3 -חזרה מחוללת שינוי", (2004-1997), הפיתוח יוצא ממודול בסיסי של שני מחומשים מחוברים. שני מארגים אופקיים יוצרים ציר מרכזי אנכי שצורותיו משתנות ואינן חוזרות על עצמן. היצירה נראית כמו פרט מתוך עמוד אינסופי, והצבע בא רק להדגיש את הסטרוקטורה. סטרוקטורה זו, של המארג המחומש, מאפשרת בכל שלב לקבל החלטות יצירתיות, הן במישור הצורני והן במישור הצבעוני. כל היצירות מסדרת המחומשים מקרינות תחושה של צמיחה אורגנית ושל התפשטות לחלל, הן אינן מסתיימות בקצה הנייר אלא רק נקטעות. במובן זה הן קרובות לתפיסת הציור שג'קסון פולוק היה נציגה הבולט.
בשתי יצירות נוספות בסדרה זו מדגיש ברמן-קדים מחדש את הקשר בין המארג והאדריכלות. ב"קשת מחומשים" (2000)  יוצר המארג המחומש מחד קשת סימטרית לחלוטין, ומאידך תת חלוקה עשירה במגוון ביטוייה הוויזואליים. ב"חלון בעל קשת זהב בחמישה חלקים" (2004-1998), הקשת עצמה היא בבחינת המצאה של ברמן-קדים, שהסטרוקטורה שלה, המורכבת מחצאי עיגולים, מבוססת על טור הזהב ועל יחסי מלבן הזהב. האמן מדגים כאן את אחד מעקרונות שיטת המארג לפיו כל תמונה הנוצרת על ידו היא פרט ממציאות אינסופית ולכן גם כלול בה כל סולם הגדלים - מהמיקרוקוסמי למקרוקוסמי.

Berman-Kadim was fascinated by the pentagon. First of all because it unfolds the "Golden proportions" and second - because it doesn't create a -full continous coverdge of the weave so it enables to follow its growing process. The artist describes the beginnings of the process of the "Islamic Fractals" series as follows: "The work is composed of three different patterns, each on a different scale, divided among five layers, each of them based on a single pentagon as a nucleus. The first state is a cluster of six pentagons, one situated in the center, with five inverted pentagons attached to it. The cluster itself produces a larger and more complex pentagon, but the intervals between the five outer pentagons create a broken and angular outline, which goes on to create a 'negative' space that is no less important than the pentagons themselves... and so on, until the space is filled".
Here the Islamic method confirms the Fractal Theory formulated in the early 1980s by Benoit Mandelbrot, which succeeded in producing digital models of phenomena that until then had been considered chaotic. In the work "Pentagon Fractals Demo" (1998-2004), the form of the pentagon becomes inverted at a certain stage of the growth. The pentagons in the pattern remain uniform in size, while the spaces between them grow incrementally, while creating a demonstration of the Fractal Theory. The same process occurs in the work "PentaPattern 6" (1997).
In his monumental work "Vertical Transformation 3" (Rep 2003), the development begins from a basic module pentagon. Two horizontal patterns create a vertical central axis. The work looks like a detail of an endi color is there only to emphasize the structure. This structure, of the pentagonal para makes it possible at each stage to make creative decisions, on both the level the level of color. All the works in the pentagon series project a sense of organ and of expansion into space. They do not end at the edge of the paper but are cut. In this sense they relate to the concept of "allover" painting that Jackson Pollock was their outstanding representative.
In two other works Berman-Kadim re-emphasizes the connection between the pattern and architecture. In "PentaArch" (2000), the pentagon pattern simultaneously creates a perfectly symmetrical arch and a rich subdivision in the diver its visual expressions. In "Golden Arch Window Quintych", (1998-2004), the arch itself was actually invented by Berman-Kadim: its structure, composed of semi-circles is based on the golden scale and on the proportions of the golden rectangle. Here he demonstrates one of the principles of the pattern method; every picture created by him is a detail of an infinite reality, and therefore it contains the entire scale of sizes - from the microscosmic to the macrocosmic.